Skip to content

השיננית מכה שנית

28/02/2013

השיננית מכה שנית

נכון יש את החצי שעה הזאת אחרי ביקור אצל השיננית שאסור לאכול בה? אז אצלי היא תמיד נחווית כחצי שנה. הכל מתחיל בתכניות שמתפתחות אצלי בראש בזמן שהשיננית מבצעת בי את זממה. התכנית הראשונה היא לקבוע תור המשך ולבוא להיפטר מכל השיניים. מי בכלל אמר שצריך שיניים? קחו חלזונות למשל. הם מסתדרים יפה מאוד בלי שיניים. בכלל, אם מסתכלים על עולם החי רואים שלרובו אין שיניים (מערכת הספוגיים מהווה דוגמא מובהקת לכך). תשאלו מדוע לנו יש שיניים? אין לי שום ספק שקיבלנו אותן כשגורשנו מגן עדן. פרי עץ הדעת היה כנראה סוג של גרבר. אחרי שאני שוקלת את תכנית העקירה ודוחה אותה מטעמי דעת קהל אני פונה לתכנית מספר שתיים: אוכל. אני אפצה את עצמי על כל סבלותי באמצעות אוכל. אוכל טעים, ריחני, כזה שמתחיל בשוקולד ונגמר בשוקולד, כזה שאיפושהו באמצע הוא מציץ מתוך קדירה, כזה שאיפושהו בצד מתארחים אצלו כמה טאפאס. יאם. השיננית מורידה את סד הפלואוריד הנורא. חצי שעה בלי אוכל, היא אומרת. דאם. אני יוצאת לשיטוט סהרורים בקניון, בודקת בכפייתיות את השעון. שיטוטי מביאים אותי אל מתחם המזון המהיר. האיש מהדוכן הסיני מציע לי קיסם עם עוף חמוץ מתוק. אני לא יכולה לטעום אבל אני גם לא יכולה להיפרד מהתשורה הנוגעת ללב. היא מחזקת אותי בשעותי הקשות, וחוץ מזה אני ישראלית, לא זורקים חתיכת עוף שקיבלת בחינם גם אם קניון רמת אביב שייך לך. אני עושה סיבוב נוסף בקניון, מחזיקה את הקיסם שלי בין שתי אצבעות ומגלה שיש לו כוח מיקוד אדיר. אנשים ננעלים עליו, מלווים אותו במבטיהם ושואלים את עצמם מה לעזאזל קורה כאן; אני בא לעבודה כבר חמש עשרה שנה, מעביר כרטיס פעמיים ביום כמו שפוט, משלם משכנתא, בקושי מכסה ביקור אצל השיננית, והבחורה הזאת מקבלת לי קיסם עם עוף חמוץ מתוק בחינם? הקיסם הפרובוקטיבי משבש את הסביבה, אני יכולה להרגיש את זה עד שורשי הטוחנות, אבל עוד חמש דקות תיגמר החצי שעה, ואם לא אנגוס בעוף אולי לא יעמדו לי כוחותי לצעוד בחזרה אל מתחם האוכל ואתמוטט ליד דוכן הבוטיק שמוכר גרם שוקולד בשמונה שקלים. חמש הדקות עוברות סוף סוף ואני מכניסה את העופיון לפה. נפתרו הקונפליקט החיצוני והפנימי כמו בכל תסריט מחונך היטב. יש דברים שמקבלים בחינם ויש דברים שצריך לשלם עליהם כל החיים, ככה זה שיניים. מעבר לכך אין לי כל עצה שתוכל להקטין את מנת הסבל האנושי למעט אכול ושתה והיה שמח, בעוד חצי שנה אתה רואה שוב את השיננית.‬

From → גוף נפש

להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

חוסר סדר מאורגן

הבלוג של יונתן אמיר: רשימות על אמנות, תרבות וחברה

%d בלוגרים אהבו את זה: