Skip to content

בסוף נמצא את אסלן

02/03/2013

בסוף נמצא את אסלן

תוך כדי מחשבות על דמותו האידיאלית של לורנצו דה מדיצ'י ב"חיי מיכלאנג'לו" נזכרתי ששכחתי להתקשר ולהחזיר כסף לנהג המונית שנתן בי אמון אתמול. לורנצו דה מדיצ'י, פטרונו של מיכלאנג'לו מנעוריו, מצטייר בספר כמישהו מסוגו של אסלן, האריה מנרניה, בן דמותו הפרוותי של ישו, מין אידיאל של טוב שלעולם אינו מאכזב. ההצלה והמשענת שלורנצו דה מדיצ'י ואסלן מספקים כל פעם מחדש לבני חסותם הצעירים עוברת דרך בני החסות ומעניקה לקורא רגעים של מרגוע ונחת אינסופיים. באותה מידה ידיעת נדירותו וארעיותו של הטוב המוחלט היתה עשויה לנטוע תחושת מצוקה כל פעם שהטוב המוחלט מופיע, אך לא, ואני לא בטוחה למה. תוך כדי נסיעה במונית נזכרתי שהשארתי את הכסף בג'ינס. הנהג אמר שאנחנו בסך הכל בני אדם והסיע אותי כל הדרך ליעד. הוא אמר שאנחנו בסך הכל בני אדם אבל בחר לעשות מעשה אידיאליסטי. הוא היה לי מין אסלן ועכשיו עלי להיות לו אסלן ולהחזיר את הכסף. אלו רסיסים קטנים של אידיאלים שאנחנו משתדלים לקיים כאן ביחד מחוץ לספרים באמצעים הדלים העומדים לרשותנו. יום אחד, כשנתפנה לכך, אזמין את נהג המונית, אלבש את הג'ינס עם הכסף, נסתובב במעגלים גדלים והולכים כמה שרק יידרש ובסוף נמצא את אסלן.‬

להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

חוסר סדר מאורגן

הבלוג של יונתן אמיר: רשימות על אמנות, תרבות וחברה

%d בלוגרים אהבו את זה: