Skip to content

טניס, חזרתי

02/03/2013

טניס, חזרתי

‫טניס, חזרתי. עבר כמה זמן, 20 שנה? בינתיים אתה התפתחת בכוון, ובכן, הטניס, ואני בכוונים אחרים. חברויות אמיתיות לא נגמרות, הן רק לוקחות הפסקה – לפעמים נצחית, לפעמים זמנית. בהפסקה שהיתה לנו גיבשתי את המחשבה שמרגע שאדם מתבגר כדאי לו לכוון לעשות את מה שחשוב בעיניו. ואז הבנתי שאחד הדברים שהכי אבל הכי חשוב לעשות, בכל גיל, זה לשחק. כשהחזקתי היום את המחבט החדש והחתיך שלי ואת הכדורים החדשים והמצוחצחים שלי מאוד שמחתי, אבל גם תהיתי אם הברכיים ופרק כף היד המשומשים והבלויים שלי לא עלולים להרגיש רגשי נחיתות במחיצת כל הזוהר ההוליוודי הזה. אחר כך הכדורים התלכלכו והמחבט חטף מכות וכולנו היינו מאוד מרוצים. הדברים האלה שמושכים את הטניסאי אל המגרש גם אחרי 20 שנה – השנייה שבה הכדור פוגע במחבט ומקפץ, השנייה שבה הכדור פוגע בקרקע ומקפץ, החיות שממלאת את כל הגוף כשתנועה אחידה והרמונית מטיסה את הכדור לנקודה הרצויה – אלה דברים שמתחדשים כל פעם מחדש.

From → גוף נפש

להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

חוסר סדר מאורגן

הבלוג של יונתן אמיר: רשימות על אמנות, תרבות וחברה

%d בלוגרים אהבו את זה: