Skip to content

אקסטזת הברקים

10/04/2013

אקסטזת הברקים

‫אחרי רמת הנדיב הצעתי שנלך לשפך נחל אלכסנדר לצלם סערות ברקים משתוללות עמוק בים. קולות צפרדעים באוזנינו והבזקים פראיים בעינינו, התקדמנו לאורך הנחל ולעבר החוף כשאצבעותינו לא חדלות מתזזית הצילום. יש משהו במפגש בין צילום דיגיטלי, אייפון ופייסבוק שמוציא ממך את כל מה שאינו יודע שובעה ומנוח בנפש האדם. בשם האלוהים, חשבתי, רחלי, עזבי את המצלמה, נשמי עמוק, טבלי בחיים הרוחשים סביבך. אבל לא יכולתי. החשמל באויר התרגם לאקסטזה של צייד. קשה מאוד לצוד ברקים במצלמה של האייפון. אחרי כל ברק בא רעם, ואילו אנחנו, אחרי כל ברק ורשת ברקים חמקניים, השמענו תרעומת קשה. ״אוי!", "ואו!״, ״אוף!", "אה!״, ״לעזאזל!״, ״אני לא מאמינה!״. אחר כך, כששככה הסערה, ניסינו לצלם מזח חרב ונטוש בים. ברקים אחרונים הבזיקו הרחק פה ושם. עמדנו וחיכינו לברק אחרון שיאיר את המזח, האייפונים מונפים בזווית הנכונה. עמדנו ככה שעה ארוכה, ללא תנועה, ללא שינוי, ללא הועיל, והתבוננו בשקט בים השחור הולך וחוזר. אקסטזת צייד הברקים לכדה אותנו בשיא הסערה וקשה היה לדעת מי הניצוד ומי הצייד. ומשחלף השיא, בעמדנו מול המזח האפל, שינתה המצלמה תפקיד והחלה ללמד אותנו את שלוותו העילאית של הדייג.‬

להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

חוסר סדר מאורגן

הבלוג של יונתן אמיר: רשימות על אמנות, תרבות וחברה

%d בלוגרים אהבו את זה: