Skip to content

ברחתי כמו ג'יימס בונד

10/04/2013

ברחתי כמו ג'יימס בונד

‫בניכוי ההרוגים, הפצועים, השרוטים, האבלים, החרדים, הנטושים, ההרוסים, המפורקים והשבורים לעד מבפנים, מסתבר שטילים זה ממש ממש מגניב. אם הייתי יודעת אתמול בהקרנת ג׳יימס בונד שאדפוק היום ריצת 007 בלוויית שאגת WHAT THE FUCK נשית ואלגנטית לתוך הבניין של החוג הקולנוע, שחסרונו המרכזי בימים כסדרם הוא היותו גוש בטון ברוטליסטי מכוער ומעלתו המרכזית בזמן אזעקה היא היותו גוש בטון ברוטליסטי מכוער, בחיי שהייתי עובדת קצת יותר על התפקיד. טילים זה מגניב אבל רחלי זה לא. מהדרך לזיכרון יעקב, תחת Adrenaline Rush מטורף כי סוף סוף קורה משהו מסעיר ובעל איכויות תסריטאיות באמת, צלצלתי להסתחבק עם מספר חברים וביניהם דביבון. ״רחלי, לאן ברחת״ היא אומרת בשלווה עילאית, כאילו התאמנה מימים ימימה על תפקיד יום הדין הקטן אך השנון להפליא שהוענק לה בסרט שלי. ״דביבון,״ אני עונה, ״את מכירה אותי כמו את כף ידי הפחדנית״. כבר הרבה זמן אני שואלת את עצמי מה אעשה אם יפלו טילים על תל אביב. לאיזה מקלט פתוח שעוד לא הצלחתי למצוא ארוץ מהבניין בן 80 השנה בו אני גרה, מה אעשה שם, איך ארגיש. תסריטים רבים רצו בראש, ולא יכולתי לבחור ביניהם. יש משהו מאשש ומפואר ונוטע ביטחון בגילוי שבניגוד לתסריטים, מציאות בסופו של יום (מלא צבע אדום) יש רק אחת. ברגע האמת לקחתי את הרגליים בלי לחשוב פעמיים וברחתי כל עוד נפשי בי. ברחתי כמו ג׳יימס בונד מקרון מידרדר, ברחתי כמו ג׳יימס בונד מבניין בוער, ועכשיו אני צריכה להתמודד עם התוצאות. משעמם ומנותק כאן בזכרון יעקב הבועה הפלצנית. משעמם ומנותק ורחוק מכולכם ובכלל בכלל לא מגניב.

להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

חוסר סדר מאורגן

הבלוג של יונתן אמיר: רשימות על אמנות, תרבות וחברה

%d בלוגרים אהבו את זה: