Skip to content

האגם הזורם מתחת

10/04/2013

האגם הזורם מתחת

ה‫יה יום מעניין, קצת אוף סינק, ומה שהיה אוף סינק במיוחד היה רגע שלא יחזור ובו קיבלתי זכות להיכנס למקום קדוש מבלי שתהיה לי אפשרות שלא לחלל אותו. שוחחתי עם אחת מעובדות הניקיון אצלנו בבניין והיא סיפרה לי במעט העברית שיש לה שאמא שלה נפטרה לפני כמה שנים וזה היה ברמאללה והיא היתה כאן בלוד, וזה היה רחוק. היו לה דמעות בעיניים, ואז היינו צריכות להפסיק לדבר, כי זה יום עבודה, והעברית רצוצה, ומישהו התקשר, ואנחנו לא באמת מכירות. באמת שראיתי ילדה מבעד לדמעות האלה, ופתאום הבנתי שהאישה הזאת שבטח שורטת את הקירות בדמיון שלה מרוב שהיא מתה לצאת כבר לפנסיה היא בכלל ילדה. יש למבט, כשהוא רוצה, יכולת להסתכל אחרת, ולחולל תמורות בפרצוף מוכר, ולשנות את המימדים או הפרופורציות שלו. ופתאום הסתכלתי בפנים שלה, והם התעגלו, וראיתי אותם כמו שרואים פרצוף כשמחפשים אותו בתמונה מגן הילדים ומגלים שהוא לא השתנה הרבה. כל המעמד היה בלתי צפוי ובלתי חזוי לקרות דווקא היום. כמו נקישות על אגם קפוא, טוק טוק טוק אתה נוקש בכל מיני מקומות על אגם קפוא, ופתאום היתד מנקבת את הקרח ואתה כמעט נופל אל תוך המים, פגעת בנקודה החלשה, ומכל השיחות הקצרות והרצוצות שחלפו בינינו דווקא בזו הדמעות התפרצו מהעיניים, וחשפו את האגם הזורם שמתחת, להצצה קצרה שנגדעה מייד.‬

להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

חוסר סדר מאורגן

הבלוג של יונתן אמיר: רשימות על אמנות, תרבות וחברה

%d בלוגרים אהבו את זה: