Skip to content

החצר האחורית שלי

10/04/2013

החצר האחורית שלי

בהשפעת רוחו המיטיבה והמרחיבה של הבוגי החלטתי ללכת להתאמן בבנג׳ו בטרסה של המרינה. פעם ראשונה בשבע שנים שאני מעזה לשבת לנגן לבד במרחב הציבורי הזה שלמעשה אינו אלא החצר האחורית שלי. בעיר גדולה ואולי בעצם בכל מקום המרחב הציבורי הוא שלך ובשבילך ובכל זאת לפעמים אתה צריך להילחם מול עצמך על הזכות להתרווח בו. בשעתיים של ישיבה אל מול הבריזה החמימה נספרו הצעה להצטרף לקבוצת נגינה על החוף, שני פעוטים כפואי שד, תמהוני אחד נעים הליכות וזוג תיירים מניו ג׳רזי. האמא הבנג׳ואיסטית סיפרה שבחרה ללמוד בקולג׳ דווקא בבוסטון כי שם היתה בשעתו הסצינה של הפולק והיא אפילו ניגנה פעם עם אח של ג׳יימס טיילור. היא אמרה שלא ניגנה הרבה שנים ודחקתי בה לנסות בכל זאת. יש לי דלקת פרקים, היא אמרה, והיום זה לא יום טוב. אחר כך דיברנו על הבן שלה, שעוסק במחזאות ומתפרנס מעיתונאות, ועליה, שלימדה בתיכון כיתת חינוך מיוחד 30 שנים יותר מכפי שהיתה לי האנרגיה והסבלנות לו אני במקומה, ועל בעלה כאן לידה, שאפילו סבלנות ללמד אותה לנהוג בהילוכים לא היתה לו מעולם. ואז נפרדנו לשלום ויש להניח שלעולם לא נתראה שוב, וכמו 20 סוגי השיחות הטובים ביותר האחרים, וביניהם מספר 6: ״שיחה שאחריה דווקא ועוד איך מתראים שוב״, זהו כנראה סוג השיחה הטוב ביותר.

להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

חוסר סדר מאורגן

הבלוג של יונתן אמיר: רשימות על אמנות, תרבות וחברה

%d בלוגרים אהבו את זה: