Skip to content

המסע בעקבות העין

10/04/2013

המסע בעקבות העין

‫המסע בעקבות העין, חלק שתיים. יום העצמאות, המרפאה סגורה, אני עושה צעידה לחדר מיון כדי לצאת ידי חובה כלפי העין. עצם המשפט אני עושה צעידה לחדר מיון מפליל את הצועדת כבריאה, ובכל זאת. את הדרך אני עושה עם משקפי שמש וכשאני נכנסת לאיכילוב אני מורידה אותם. לא בגלל השמש, היא לא מפריעה לי, אלא בגלל האנשים שבבית החולים, שמתוכנתים להסתכל על פרצופים קצת אחרת. מרפאת העיניים נמצאת בקומה 11 ונשקף ממנה נוף מרהיב. כשמסתכלים על איכילוב מבחוץ אי אפשר לראות שהבניינים הללו הם בעצם מכשיר מפואר להתבוננות בים התיכון. אני מרוצה מהתגלית וחשה הקלה בשם המאושפז האנונימי. הרופאה קוראת לי. היא שואלת האם אני אלרגית למשהו. לא שידוע לי, חוץ מיום העצמאות, כמובן. האם עפעף עשוי להתנפח בגלל אלרגיה ליום העצמאות? לא מתועד מקרה דומה בספרות המקצועית. הרופאה שמה טיפות להרחבת אישונים. הטיפות כנראה מרחיבות לי גם קצת את המוח, כי בדרך חזרה הביתה אני חווה התגלות שניה מאז הבוקר. ההתגלות הראשונה היתה שכנראה אין מנוס ואני וארז נצטרך לשכור את שירותיה של מנקה אם אנחנו רוצים להישאר חלק מהחברה האנושית. ההתגלות השניה היא משהו שאולי קרוב קצת לגלגול נשמות, אמונה שמעולם לא הבנתי עד היום. משהו לגבי זה שכל בנאדם היה יכול באותה מידה להיוולד קופסא, או פנס רחוב, או כל דבר, ולכן אם אתה כבר בנאדם, למה שלא תנסה בהזדמנות להיות בנאדם, או משהו כזה. ואולי זה היה לא רק בגלל הטיפות להרחבת האישונים, אלא גם בגלל העפעף הנפוח, שכבר יומיים מנפח את התודעה שמאחוריו בשאלות של אסתטיקה וזהות והסתתרות ושייכות ומה זה בכלל להיות בעל פרצוף.

להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

חוסר סדר מאורגן

הבלוג של יונתן אמיר: רשימות על אמנות, תרבות וחברה

%d בלוגרים אהבו את זה: