השכנים שלנו
השכנים שלנו הם משפחה ממש נחמדה. ממש ממש סופר דופר נחמדה. כשהרסנו את הפקק של היין אתמול עם האולר הקטן שלי האבא מהשכנים פתח לנו פתיחת חילוץ עם פותחן הבקבוקים שלו במו ידיו החסונות. כשהבאתי כוסות קפה כל הדרך מארומה ואז הפלתי אותן לים התיכון האמא החביבה מהשכנים רצה מהמאהל שלהם להרים מהחול את כוסות הנייר כדי שתישאר לנו טיפת נוזל בפנים. והכל הם עושים במין חיוך רחב ומחבק ומלא שלווה. משהו כאן נראה לנו לא כל כך בסדר. אפילו דגי, לאמור פישי. ואז ליסה עלתה על זה: כל הסימנים מצביעים על כך שהשכנים שלנו פשוט מרחמים עלינו. מוקדם לאורך הדרך הם הבינו שהתיישבה במגרש הריק לידם חבורת מוגבלים חופית. את ההוכחה הניצחת לאבחון החינוך המיוחד הם קיבלו היום בצהרים כשהתכנסנו מתחת לשמשיה, עשינו תורות בלהחזיק אותה כדי שלא תעוף, הצבנו מצד אחד בריקדה של המזרון כדי לעשות צל על הירכיים, מלמעלה שמיכה כדי לעשות צל על הרפאל והליסה, את השק״ש מקדימה בתור גדר חיה, ואת עצמנו בחול כדי שאולי יצמח מאיתנו בסופו של דבר משהו, למרות הכל.
