Skip to content

יום טיול עם אוחו והאני

10/04/2013

יום טיול עם אוחו והאני

‫אז זה הולך להישמע כאילו אני מורחת כאן אנשים, אבל זה לא נכון, אני רק מורחת את הטקסט. וזה הולך להישמע כאילו אני באה בקטע של להשוויץ, אבל זה לא נכון, אני רק באה בקטע של להשוויץ. וחוץ מזה רוב הימים באים בפורמט של איזשהו שבר מהיום היה מוצלח ואז השבר המשלים שלו היה לא מוצלח, אבל לפעמים מתפלקים ימים שרק מתחזים לשבר ובעצם הם 1/1 שכולו על טהרת המוצלחות, ובימים האלה הממשלה צריכה להשקיע ולעודד ולפתח. אז מה הספקנו היום עם אוחו והאני בין יציאה ב 9:30 מרחובות המנומנמת לבין חזרה ב 21:30 לרחובות המתנמנמת? האדם הסביר יאמר: כוס אספרסו בארומה על הדרך, כמה תמונות במגרש החניה, אולי ליטוף נמלים בשדה הסמוך. ובכן, אני מכבדת את דעתו של האדם הסביר, אבל הוא טועה ומטעה. פתחנו בנסיעה בקטע הדרומי של כביש 6 בכיוון הכלניות של שמורת פורה. ואו. ממש יפה כאן, חשבתי תוך כדי נהיגה – פסטורלי, שדות, גבעות רכות, ירוק רענן מלוא העין, אופק רחוק רחוק – קופי איזה מדינה? אופס. אוחו והאני באים אלינו כל הדרך מהולנד ומה אנחנו עושים? מראים להם את הולנד. תוך כדי נהיגה החלטתי לוותר על פורה ולהמשיך ישר לשוקדה. את פורה יהיה קשה למצוא ואילו בשוקדה לפי גוגל אימג'ז מחכה לנו מרבד כלניות מ-ט-ו-ר-ף. אבל מסתבר שאת פורה קשה מאוד ש-ל-א למצוא. בחיי שחשבתי שפרל ג'אם עשו מחטף ובאו להופיע בישראל. לאורך הכביש הראשי חונים טורים ארוכים של מכוניות והכל בשביל מה? כלניות. מטורפות. אחרי סיבוב בפורה היפהפיה אמרתי לאוחו והאני, ממשיכים, בשוקדה מחכה לנו מרבד כלניות מטורף, אבל מה זה מטורף – מטורף עם קבלות. כשהגענו לשוקדה בחיי שחשבתי שג'ון לנון ופול מקרטני עשו מחטף, חזרו מהמתים, איחדו את הלהקה ובאו להופיע בישראל. זה באמת היה מ-ט-ו-ר-ף, כמות המכוניות שהלכה שם. מכונית לכל כלנית, כמאמרו המפורסם של פורד. אחרי פילוס דרכנו ביער המכוניות העבות והסבוך הגענו לכלניות. אז איך זה נראה, תשאלו? ובכן, כמו משחק טוויסטר ענק שארגנה החברה להגנת הטבע לכבוד שבת. מרבד מ-ט-ו-ר-ף של משפחות שעומדות בתנוחות משונות ועקומות בין הכלניות ומשחקות בלא לדרוך על אף כלנית. אולי רק על אחת או שתיים. בעוזבנו קצבתי למרבד הכלניות של שוקדה גג שעתיים לפני שהוא הופך ממרבד למחצלת דקה שבדקיקות. כאן נחתם פרק הולנד של הטיול. מהצפון הירוק והפורח של הדרום הדרמנו במלוא המרץ הלאה למדבר. נסענו לעין עבדת דרך בקעת צין וטיילנו רגלית בין טריסטרמיות שורקות לבין תצורות אבן יפהפיות המחקות בכישרון רב עוגת פבלובה. הגענו לנקיק המעיין הסימטרי להפליא, הרורשאך של הטבע, ודיברנו על דברים שבלב. אין כמו המדבר. באמת שאני לא אומרת את זה כדי להתחנף. משם המשכנו לקבר בן גוריון על שפת בקעת צין – נוח על משכבך בשלום, ראש הממשלה הראשון שקיבל את הנוף הכי יפה בעולם לחטוף בו את השנ"צ של הנצח, ומשם למנסרה הישנה נושנה בתחתית מכתש רמון, ומשם לחוות האלפקות, כלומר לפרו הקטנה, ומשם לצעידת שקיעה על שפת המכתש, כלומר לגן עדן הקטן, ומשם לארוחת ערב בבאר שבע העתיקה עם איילה ואלון החמודים במסעדה מרוקאית יאמ יאמ בחזקת שתיים. ומה אני מנסה לומר בכל זה? בדיוק את מה שאמרתי ואף לא מילה פחות או יותר. אה, וגם – שישראל היא מדינה מאוד קטנה, אבל גם מאוד גדולה, ושכשעומדים על שפת מכתש רמון רואים הרים נמוגים באופק ונדמה שלישראל אין סוף, ובמובן מסוים באמת אין לה סוף, כי כשינבלו הכלניות
יבואו פרחים אחרים, וכשינבול המדבר, אז נדבר.

להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

חוסר סדר מאורגן

הבלוג של יונתן אמיר: רשימות על אמנות, תרבות וחברה

%d בלוגרים אהבו את זה: