כיפת ברזל, אני אוהבת אותך
היום, יום חמישי לטילים נון סטופ, אני כועסת מאוד ובעלת רוח קרבית ועלולה לומר כאן דברים שאתחרט עליהם. ובגלל שאני עלולה להתחרט עליהם אומר דבר אחד שאין שום סיכוי שאתחרט עליו. כיפת ברזל, אני אוהבת אותך. אני אוהבת אותך ומעריצה את העפר שעליו את דורכת. באשר תלכי אלך ובאשר תיירטי איירט. גם כי אלך בגיא צלמוות, או בקניון עזריאלי לצורך העניין, לא אירא רע כי את עימדי. את ציוץ הציפורים שאני מתעוררת אליהם בבוקר והחיוך שאני נרדמת אליו בלילה. את קרן השמש שמפזזת בעתידי הלא ידוע, את המולדת והאמא הגדולה ולוחמת האור שלי. נכנסת בסערה לחיי ושינית אותם לעד. החזרת אותי למוטב, פקחת את עיניי, הראית לי את הדרך שחשבתי שאבדה. כיפת ברזל, אני אוהבת אותך, אוהבת אותך בכל לבי, ולעולם לא אפסיק לאהוב. ולעולם לא אתחרט על היירוט המוצלח של הפוסט התוקפני שכמעט והלך כאן.