Skip to content

מונולוג פתיחת/סגירת פרק

10/04/2013

מונולוג פתיחת/סגירת פרק

טוב אני לא באמת יכולה לראות 2 עונות של האנטומיה של גריי בשבוע אחד ולא להרגיש אימפולס עז לשרבט מונולוג פתיחת/סגירת פרק, Can I? החיים מגישים לנו עצות כל הזמן. החיים מגישים לנו עצות כמו סירות קטנות עם נרות ששטות לעברנו בלילה וכל שנותר לנו הוא למשות אותן. כשאנחנו מגיעים עייפים בערב הביתה אחרי יום ארוך, אחרי יום ארוך וקשה שבו אף סירה לא הגיעה והיינו צריכים להסתדר שם לבד, אנחנו מתיישבים על הספה ופותחים את הטלוויזיה כדי לראות את הסדרה האהובה אלינו, והסירות עם הנרות הקטנים מתחילות לשוט לעברנו, ואנחנו חושבים שהעצות המעולות והמסודרות האלה של הסדרה יעזרו לנו להסתדר בחיים. אבל איפה בדיוק עובר קו החוף, הקו הזה שאחריו הסירות כבר לא יכולות לשוט? איפה בדיוק עובר הקו בחדר שבו נמצאים אנחנו והטלוויזיה והגיבורים של הסדרה, הקו שאחריו העצות לא באמת רלוונטיות, ואי אפשר בעצם למשות אותן, כי הן לא בשבילנו, רק להסתכל עליהן משייטות לעבר חיים מדומיינים של אחרים?

להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

חוסר סדר מאורגן

הבלוג של יונתן אמיר: רשימות על אמנות, תרבות וחברה

%d בלוגרים אהבו את זה: