Skip to content

חלומות מן החולות

06/05/2013

חלומות מן החולות

לקחתי את האורחים לסיור מודרך ברחובות נווה צדק ואחוזת בית, המקומות בהם התחילה תל אביב. בין קירות מפויחים, רבי קומות משונים ומזדקנים, מזגנים חזיתיים, תוספות בטון, בנייני מגורים סתמיים ומגדלי זכוכית ומתכת ענקיים בצבצו הפרלינים, כל פעם פרלין אחר, חדש מהשיפוץ, צבעוני ומהודר עד קצות זנבותיו האקלקטיים והגנדרניים. כאן פרלין ירוק עם חלונות צהובים. כאן פרלין בצבע קרם עם תריסי עץ, גג אפור ואדניות מוריקות. כאן פרלין מטופח עם קשתות רחבות. כאן פרלין עם חזית סיטרית ומרפסות חלומיות. בדיוק קראתי היום שפרלין היה במקור שקדים או אגוזים מצופים בקרמל. אחרי כן התחילו לטחון אותם למחית שמילאו בה שוקולדים ומשם השם עבר לחול על משפחת השוקולדים הממולאים המורחבת והמאושרת כנראה עד מאוד. המשמעות המקורית של המילה פרלין נשתמרה באיזה אופן, אבל לא בצורתה המקורית. האם לא היית מעדיפה שתל אביב רבתי תהיה גם היום רק בתים בסגנון אקלקטי ובתים בסגנון באוהאוס, שאלתי את המדריכה שלנו. תחשבי איזו עיר חלומית הם הצמיחו לנו כאן מן החולות, אנשי תל אביב של ראשית המאה. היתה יכולה להיות לנו היום העיר הכי יפה בעולם אם היינו נצמדים לסגנונות הראשונים ההם. ועוד פרלין צבעוני ומחודש מתגלה מעבר לפינה, ואנחנו מתענגים עליו כמו שמתענגים רק על פרלין שנמסר בזהירות על כרית אדומה על ידי שליח מיוחד שנשלח מראשית המאה ורץ כל עוד נפשו בו והגיע בזמן. מישהו אמר פעם, חייכה המדריכה בנועם, שתל אביב היא העיר המכוערת היפה ביותר בעולם. זה נכון במידה, המשפט שציטטה, וזה הזכיר לי את רכז ההדרכה שלנו, שאהב את תל אביב כל כך, ושבגללו אני יודעת ומבינה שגבב האדריכלות המשגע של תל אביב הוא אמיתי ובלתי ניתן לאילוף כמו החיים עצמם. ובכל זאת לפעמים אני מתגעגעת לראשית המאה, כמו שמתגעגעים רק לתקופה ששליח שמסר פרלין על גבי כרית אדומה יכול לחזור אליה בריצה מבלי להסתכל אחורה אחרי שהשלים את משימתו. אני מדמיינת חולות צהובים נקיים, ושמים כחולים נקיים, ובתים נקיים ויפהפיים כמו שרק פרלין יכול להיות, ובתים אחרים, לבנים, בתי באוהאוס, יפים ומושלמים כמו שרק רעיון מזוקק יכול להיות, נחים בין חולות בלתי מופרים ומקשיבים לים שכל זה עדיין חדש לו. ואז אני מדמיינת שכל זה כבר לא חדש לו, כי תל אביב גדלה וצמחה והפכה לעיר הגדולה שהיא היום, אבל תל אביב החדשה נראית בדיוק כמו תל אביב הישנה, והכל יפה, ונקי, ולכל אדם יש מרפסת שהוא יכול להתגאות בה. כשאני מדמיינת את זה אני יודעת שאני נאחזת בחלומות, בדברים באספמיה, דברים שלכאורה אין להם תכלית, חלומיים כמו הבתים ההם, בתי החלומות שצמחו מן החולות, אבל לא חלומות מהסוג שעתיד להתבלות ולהתפורר ולהתכלות.

להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

חוסר סדר מאורגן

הבלוג של יונתן אמיר: רשימות על אמנות, תרבות וחברה

%d בלוגרים אהבו את זה: